מחלום למציאות

אחרי שהרעיון התחיל להתגלגל,

לא באמת ידעתי מה עושים איתו.

זה הרגיש גדול מדי,

וקצת לא הגיוני.

אבל כן ידעתי דבר אחד

אני רוצה לבדוק את זה באמת.

התחלתי לשוטט באתרי נדל״ן איטלקיים.

שעות.

דפדוף אובססיבי.

בית אחרי בית.

כפרים שמעולם לא שמעתי עליהם,

תמונות לא תמיד ברורות,

מחירים שנעים בין הזוי למפתיע.

לא חיפשתי משהו מושלם.

נתתי לתחושת הבטן להוביל 

ניסיתי להקשיב לסימנים

בשלב מסוים פתחתי קבוצת וואטסאפ.

קראתי לה:

Plan B – מחלום למציאות

והתחלתי לשלוח לשם בתים, לינקים, צילומי מסך, הערות קטנות.. 

לאט לאט זה נהיה ממשי.

סימנו בערך שלושים בתים.

זה כבר לא היה “רעיון” זה היה חיפוש אמיתי

ובתוך כל זה 

החיים המשיכו.

ההריון התקדם,

והיה ברור לי שאנחנו לא זזים לפני הלידה.

לא רציתי שעידן יפספס את לידת הבית המתוקה שלנו של מעיין.

ורק כחודש אחרי הלידה,

כשהדברים קצת התייצבו,

עידן ושניר טסו לאיטליה לראות בעיניים

את כל מה שראינו עד אז דרך מסך.

הם עברו בין עשרות הבתים שסימנו 

עד שמצאו אותו.

נכס אחד.

בניין קטן,

שלוש דירות,

יושב על ההר.

עם נוף פתוח,

שמש,

ומלבד צלצול פעמוני הכנסייה - שקט

הם שלחו תמונות מוזרות

סרטונים מרצדים

קצת מילים

אבל האמת היא שלא הייתי צריכה יותר מדי.

הם הרגישו.  אני הרגשתי.

זה היה צמוד לכפר ההוא של תמר ואוהד

שכבר הכרתי מהטיול עם נעם. וממש הרגשתי את השכנות שלנו מישראל מתהדקת שם. אני מרגישה טוב לידם רוצה עוד מזה. ואיטליה היא אותה תרבות ואדמה שהגוף שלי נרגע לידה

בלי הסברים

ופתאום הכל מתחבר.

לא בית אחד

בניין אבן ישן

ובבניין שלוש דירות

מקום שנוכל להיות בו יחד

ושגם כל אחד יוכל להיות בו לחוד

מתי שנרצה.

עם הסטארטר של הויז'ן שלי,

הטורבו מנוע של שניר ,

הידיים והאפשרויות שעידן מביא

ועם הלב והסטנדרט של יפעת 

הכל אפשרי